<h1>ערוך</h1>
<h2>דף ב.</h2>
ידיעות הטומאה שתים שהן ארבע — ומפורש בגמ' שבועות שתים שהן ארבע, שאוכל ושלא אוכל שאכלתי ושלא אכלתי, ידיעת הטומאה ב', טומאת קדש וטומאת מקדש, שהן ד' קודש ומקדש, יציאות השבת ב' הוצאה דעני והוצאה דבעל הבית. ד' הכנסה דעני והכנסה דבעל הבית. מראות נגעים ב', שאת ובהרת, ד' שאת ותולדתה בהרת ותולדתה.
<b>הערוך ערך דע</b>
ידיעה בתחילה וידיעה בסוף והעלם בינתים — הרי זה בעולה ויורד — פי' אם היה עשיר מביא קרבן עשיר, עני מביא קרבן עני.
<b>הערוך ערך עלגא</b>
<h2>דף ג:</h2>
שבועה שאוכל ככר זו היום ועבר היום, ולא אכלה... ר' יוחנן אומר, אינו לוקה משום דהוה ליה לאו שאין בו מעשה וכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו וכו'.
<b>הערוך ערך לאגא</b>
התראת ספק לא שמה התראה.
<b>הערוך ערך תרגה</b>
<h2>דף ד:</h2>
"מרצע" — אין לי אלא מרצע, מניין לרבות הסול והסירה וכו' — פי' קוץ.
<b>הערוך ערך סל</b>
והא תנן בריש נגעים (פ"א מ"ב) של שלג עזה של סיד דיהא הימנה — פי' דיהא — כיהה.
<b>הערוך ערך דהא</b>
<h2>דף ו:</h2>
שאת כצמר לבן... אמר רב ביבי אמר רב אסי, כצמר נקי רך בן יומו שמכבנין אותו למילת — פירוש מכבנין עור הטלא מלידתו עד ח' ימים, וזהו צמר רך הנקרא מילת. "וצמר צחר" (יחזקאל כ"ז, י"ח) תרגום ועמר מילתא כבינא.
<b>הערוך ערך כבן</b>
צמרי נקי שמכבנין אותו למילת — "צמרי ופשתי שמני ושקויי" (הושע ב', ז') תרג' כסות מילא ובוץ משח.
<b>הערוך ערך מלגיד</b>
אלקפתא ורופילא — כבר פי' בע' אלקפתא "ויבאו שדי מואב ויהיו שם" (רות א', ב') תרג' והוו תמן רופלין.
<b>הערוך ערך רפילא</b>
מלכא ורופילא אלקפתא וריש גלותא — פי' אלקפתא ממונה על ריש גלותא וחשוב מרופילא שממונה תחת המלך, הכי נמי שאת עדיף מתולדה דבהרת.
<b>הערוך ערך אלקפתא</b>
א"ל רב פפא לרבא, הי מינייהו חשיב, א"ל, בחורשיה קא אכיל ליה — בתמיה, כלומר מי נהוג לאכול ביער במקום שאין בני אדם מצויין שאין אתה מכיר גדולתו ודאי קיסר עדיף. ורב האי גאון פירש, בחורשא בריש, מכת עין בל' ארמי נקרא חורשא, וכשהיה מקום בגופו של אדם שתוחבו וצריך חפיפה אמר קא אכיל ליה, והכי קאמר רבא על רב פפא כששאלו איזהו חשוב מלך פרס או מלך רומי, בחורשא קא אכיל ליה כלומר שמי שעומד במקום מלך פרס ושואל איזהו חשוב הוא איש מלחמתו, מכת עין תוחבו וכאילו תובע עיניו להתעוור, כי היה מנהג מלכי פרס כל מי שמיקל מלכותן מעוורין עיניו. פשיטא, שבור מלכא, ומחוי ליה "ותיכול כל ארעא ותדושינה ותדקינה" (דניאל ז', כ"ג) — פי' הראה לו בידו קיסר עדיף דכתיב ביה ותיכול כל ארעא, אבל אי אפשר לומר בגלוי.
<b>הערוך ערך חרשגג</b>
<h2>דף יא.</h2>
לב בית דין מתנה עליהן.
<b>הערוך ערך לבגא</b>
<h2>דף יב.</h2>
א"ר יוחנן, מקיצין בהן את המזבח... תניא נמי הכי, מה הן מביאין מן המותרות קיץ בבנות שבע למזבח, והכתיב "כי כל שאור וכל דבש" (ויקרא ב', י"א) וגו'. תאני ר' חנניא, בבנות שבע לאדם — פי' מקריבין אותן שלא לשם תמידין, אלא כמו מיני מגדים שאינם מעיקר הסעודה אלא לקינוח סעודה, כך ענין קיץ למזבח, תניא נמי הכי מה הן מביאין מן המותרות קיץ למזבח בבנות שבע שהן תאני חיוורתא לאדם שאוכל אותן בקינוח סעודה.
<b>הערוך ערך קץגג</b>
<h2>דף יב:</h2>
אמר רבא, האי בורכא. א"ל ר"נ בר יצחק, מאי בורכתא, אנא אמריתא ניהליה — פי' האי בורכתא כלומר דבר בורות הוא ובור הוא בעולם מי שאמר דבר זה.
<b>הערוך ערך ברךגה</b>
קרבנות צבור סכין מושכתן למה שהן — פי' מה שהן אם תמידין ואם מוספין סכין מושכתן להיות כן, טרם ימשכו לסכין אין לומר אי זה תמיד ואי זה מוסף אלא תלויין ועומדין אתנאי לב ב"ד, שכן מתנה עליהן לב ב"ד אע"פ שאמרו עליהן כי הן תמידין אם ירצו להקריבן לשום זבח אחר רשאין, לפי שבזמן שמשך זה הסכין של תמיד הרי הוא תמיד ובזמן שמשך זה לסכין של מוסף הרי הוא מוסף. וזה סיוע לרבי יוחנן שאם לא הוצרכו להן נפדין תמימין שלא משכתן סכין לעולם.
<b>הערוך ערך משך</b>
<h2>דף יח.</h2>
נועץ צפרניו בקרקע עד שימות הגיד — פי' גיד בלא קושי נקרא מת.
<b>הערוך ערך מתגב</b>
נועץ עשר אצבעות בקרקע עד שימות וטיב — פי' בל"ע כן שם האבר להפך.
<b>הערוך ערך וטיב</b>
<h2>דף יט.</h2>
משמעות דורשין איכא ביניהו — פי' זה אומר כך פירוש זה הפסוק וזה אומר כך פירוש זה הפסוק.
<b>הערוך ערך משמע</b>
<h2>דף כג.</h2>
אנגרון — מיא דסילקא, אכסיגרון — מיא דכולהו שלקי — פי' סילקי בלעז בליטי, דכולהו שילקי פי' של כל העשבים השלוקים.
<b>הערוך ערך אנגרון, אכסגרון</b>
אכל דבילה קעילית — פי' כשהתאנים לחים כותשין אותן במכתשת ומעמלין אותן בידים ועושין מהן כעיגולי פת, ועוד מפורש בע' גרוגרת, "ותאמר להם התאנה החדלתי את מתקי ואת תנובתי הטובה" (שופטים ט', י"א) תרג' ואמרת להון תאינתא הא שבקית ית חוליי וית דבילתי שפירתא, "אספו יין וקיץ" (ירמיה מ', י') תרג' כנשו חמרא ודבילה.
<b>הערוך ערך דבלגא</b>
<h2>דף כט.</h2>
לאו לאפוקי דאי יהיב ליה אסקונדרי ואסיק להן שמא זוז — פ' ר"ח שחוק ששוחקין בו תינוקות מביאין שברי חרש ועושין אותן כמין סלע עגול ועושין ממנו עד שלשים ומשחקין בהם ואמר ששמם בלע"ז בריצי.
<b>הערוך ערך אסקונדרי</b>
סקונדרי — כבר פי' בע' אסקונדרי.
<b>הערוך ערך סקונדרי</b>
<h2>דף כט:</h2>
אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד, ולא, והא ההוא דהוה בשני דשבור מלכא דאחזק תליסר אודרייתא תבנא — פי' אודרייתא — עורות, פי' זה המעשה בילמדנו ותנחומא בשלח בפרשת ויסע משה, מעשה בשבור מלכא שהיה עובר במדבר בוב שהוא ת' פרסה על ת' פרסה ועברו קרונין שלו ראשון ובלעה וכן שנייה וכן שלישית, אמרו לו חכמיו, הבא עורות של בהמות מלאות תבן ויסבור הנחש שהן בהמות ויבלע וינפח כריסו ויבקע וכן עשו, ועוד מפורש בערך תחלץ.
<b>הערוך ערך אדרגה</b>
אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד, אמר שמואל, בטרוף — פי' רב שרירא גאון פי' טרוף — משווה, וכך אמר ראיתי נחש גדול כקורת בית הבד אינן דברי הבאי, אבל ראיתי נחש טרוף כקורת בית הבד דברי הבאי שאין נמצא טרוף כקורת בית הבד, וטרוף זה שפניו משווין דוגמת הכתוב "הלא אם שוה פניה" (ישעיה כ"ח, כ"ה), כי משווין פני קורת בית הבד כדי שתרכס על מה שתחתיה ואין מניחין פניה עגולות ומשופעות, וכן הוקשו כל הנחשים מיטרף טריפי כי כריסן כולן משוות ועל גחונן ילכו נמצאו בשווי בטן כקורת בית הבד ואיך יהא זה דברי הבאי, ופרקו, גבי טרוף קאמר ובודאי לא נמצא נחש שגבו טרוף ומשווה ומרובע אלא גבות גבינים ומשופעים, לפיכך האומר ראיתי נחש שגבו טרוף כקורת בית הבד הרי אלו דברי הבאי שאין נמצא זה.
<b>הערוך ערך טרףגה</b>
<h2>דף ל:</h2>
אי נמי לשודא דדייני — פי' שודא למה שהוא נוטה דעתו לידע באומדנא שהוא שלו יתננו לו.
<b>הערוך ערך שדגה</b>
דביתהו דרב הונא הוה לה דינא לקמיה דרב נחמן. אמר, היכי אעביד, איקום מקמה — איסתתמן טענתיה
<b>דבעל דינא] דהיאך, לא איקום מקמה אשת חבר הרי היא כחבר. [הערוך ערך איש</b>
בצורבא מרבנן — מכתשינן, בעם הארץ — לא מכתשינן.
<b>הערוך ערך כתשגב</b>
צורבא מדרבנן — פי' חוזק תלמידי חכמים.
<b>הערוך ערך צרבגב</b>
ת"ר, מניין לדיין שלא יעשה סניגרון לדבריו, שנא' "מדבר שקר תרחק" (שמות כ"ג, ז') — פי' כיון שראה זכות לאחד ואח"כ ראה לו חיוב לא יהא מטעים דבריו הראשונים כדי להעמיד דבריו, אע"ג דאיכא למימר דשפיר מצי לקיים דבריו הראשונים, הואיל ועושה כדי להעמיד דבריו כמשקר דמי.
<b>הערוך ערך סניגור</b>
<h2>דף לא.</h2>
שלופו פוזמקייכו וחותו לדינא — פי' רב שר שלום מסאני דלבדא דנמטא דעמרא או דעיזי.
<b>הערוך ערך מגפיים</b>
"ואשר לא טוב עשה בתוך עמיו" (יחזקאל י"ח, י"ח) רב אמר, הבא בהרשאה, ושמואל אמר, זה הלוקח שדה שיש לה עסיקין — פי' ערעורין.
<b>הערוך ערך עסקגא</b>
רבנן סברי דון מינה ואוקי באתרה — כלומר במקומה.
<b>הערוך ערך אתר</b>
<h2>דף לד.</h2>
גמל האוחר בין הגמלים — פי' האוחר נוחר בנשיכה והורג. וי"מ, ענין מחרחר ריב. ויש ששונין, גמל היחיד בין הגמלים.
<b>הערוך ערך אוחר</b>
אמר שמעון בן שטח אראה בנחמה.
<b>הערוך ערך נחם</b>
אראה בנחמה — פי' שיהא (להם) [לי] צער (ויהי צריכין) [ואהיה צריך להתנחם].
<b>הערוך ערך נחשגב</b>
<h2>דף לח:</h2>
כור תבואה יש לי בידך, אין לך בידי אלא לתך קיטנית — פי' הוא חצי כור וזהו חמשה עשר סאין והוא חמש איפות.
<b>הערוך ערך לתך</b>
<h2>דף לט.</h2>
כל עבירות שבתורה נפרעין ממנו, וכאן נפרעין ממנו וממשפחתו וכו' עד אין לך משפחה שיש בה לסטים שאין כולה לסטים. וכו'.
<b>הערוך ערך משפחה</b>
<h2>דף לט:</h2>
לאפוקי מקניא דרבא.
<b>הערוך ערך קןגב</b>
<h2>דף מ:</h2>
מנה לי בידך, אין לך בידי כלום — פטור. ואמר רב נחמן, משביעין אותו שבועת הסת מדרבנן — פי' גאון לשון כבדות שהיסת בטיית כבדות, שהכבידו עליו לישבע, ופי' עוד מה בין שבועה דאורייתא לשבועה דרבנן ואי זו שבועה שבועה דאוריתא, שבועת השומרין, ובעדות עד אחד, ובהודאה במקצת הטענה, ושבועת הסת — אנו מחייבין על כל טענת ממון אע"פ שאין בה אחת מכל אלו. כדרב נחמן, והיכא דמחוייב שבועה דאורייתא נותנין ספר תורה בידו בשעה שנשבע דאמר לאנקוטי חפצא בידיה, ואמר נמי שבועת עם הארץ מעומד תלמידי חכמים מיושב, שבועה בספר תורה, ת"ח לכתחלה בתפילין, וכן המנהג עדיין בתלמיד חכם כשמשביעין אותו חולץ את תפיליו ואוחזן בידו תחת ספר תורה ומביאין מטה שנושאין עליה מתים ומניחין אותה באמצע ונודות נפוחין שמבקעין אותן או מתירין אותן בשעת השבועה כדי שתצא הרוח, ונרות דולקין שמכבין אותן בשעת השבועה, ואפר מקלה מפוזר ושקין מוטלין באמצע, ועומד שליח בי"ד בפני הנשבע וסודר הטענה והכפירה ואומר לנשבע אתה פלוני בן פלוני אם יש עליך כלום לפלוני זה מכל הטענה שטען עליך בשמתא דישראל ליהוי ההוא גברא בחרם בי"ד העליון ובחרם בי"ד התחתון וכל דברים האלה הכתובים בספר התורה הזה כולם יחולו על ראשו וברמ"ח איבריו ומוסיף בכיוצא בזה כפי כחו, ותוקעין בשופר עם האלה, והוא עונה אמן, ומקבל על עצמו, כי על דעת בי"ד נשבע ולא על דעתו ועל דברים שבלב בי"ד ולא על דברים שבלבו, ואע"פ שאנו אומרים לענין שבועת הדיינין היכי משבעינין ליה, אמר רב יהודה, בשבועה האמורה בתורה "ואשביעך בה' אלהי השמים" (בראשית כ"ד, ג'), הא אקשינן כמאן כר' חנינא בר אידי, דאמר עד דאיכא שם המיוחד, ופרקינן, אפילו תימא רבנן לאנקוטי חפצא בידיה, וגם מאז כן כתיב "כי יחטא איש לרעהו ונשא בו אלה להאלותו" (מ"א ח', ל"א) וגו' זאת היא שבועה דאוריתא, ושבועת היסת כן סדורה, מוציאין ספר תורה לבי"ד ומניחין על גבי הכסא כמנהג או שנושאו שליח בי"ד בידו וסודר את הטענות ואומר אם יש לפלוני על פלוני זה כלום מן הטענה הזאת בשמתא דישראל יהוי ושאר כל האלה, והוא אומר אמן ומקבל המושבע על עצמו כי שבועתו על דעת בי"ד, ובזו ובזו אנו מוכיחין אותו טרם ישבע כדרך ששנו חכמים, אומרים לו, הוי יודע שכל העולם כולו נזדעזע בשעה שאמר הקב"ה לא תשא, וכל דברי המשנה המפורשים בג' דשבועות הדיינין, ועוד דברים אחרים מוסיפין כל אחד כפי חכמתו וכפי צורך השעה, וכשם שמוכיחין את הנשבעין כך מוכיחין את המשביע שאם הוא מתאנה בטענתו כדי לפגום את בעל דינו, האלה חוזרת עליו כדכתיב "שבועת ה' תהיה בין שניהם" (שמות כ"ב, י') אינה יוצאה מכלל שניהם על הנשבע אם הוא נשבע לשקר ועל המשביע אם הוא טוען שוא, וקורין זה הפסוק "הוצאתיה נאם ה' צבאות ובאה אל בית הגנב" (זכריה ה', ד') זה הגונב דעת הבריות שאין לו ממון אצל חברו וטוענו ומשביע "ואל בית הנשבע בשמי לשקר" — כמשמעו, ואח"כ שואלין המשביע, התשביע אותו, ואם אמר, הין, שואלין הנתבע התשבע כמו שאמרו חכמים, אמר, איני נשבע — פוטרין אותו מיד, אמר, הריני נשבע — העומדים שם אומרים זה לזה "סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה", והני מילי בששניהם ע"ה, אבל אם היה אחד מהם ת"ח אין אומר לרשעים כי קבלה בידינו אין ת"ח רשע, מאי משמע אהלי כלומר התרחק מהן ארבע אמות ואל תגעו בכל אשר להם וגו'. כמשמעו אל תגעו אפילו בבגדיהם די"ל (כרח) [כרכא] שבועה ואתיא מנהון לחוטא אחרי כן תספו, כלומר אחד מהן רשע או זה טוען או זה כופר באמת. ובזמן שמשביעין את האשה מצניעין אותה לפי כבודה ואין מבזין אותה בקהל, כי דבר זה לא נתן אלא לענין סוטה דתנן (סוטה ז' ע"ב) כל הרוצה לראות יבא ויראה דכתיב "ונוסרו כל הנשים" (יחזקאל כ"ג, מ"ח) וגו', ואומר "כי כה אמר ה' אלהים העלה עליהם קהל ונתן אתהן לזועה ולבז", אבל בשבועת ממון מצניעין אותה.
<b>הערוך ערך הסת</b>
<h2>דף מא.</h2>
לינקטיה בכובסיה דלישבקיה גלימיה הוא — פי' יחזיקנו במבושיו כדי שיניח לו גלימא שלו.
<b>הערוך ערך כבסגב</b>
<h2>דף מא:</h2>
ספרא וספרי — פי' ספרא נקרא תורת כהנים שהוא ספר ויקרא לבדו, ספרי הוא וישלחו שהן שני חומשין.
<b>הערוך ערך ספרגב</b>
<h2>דף מב.</h2>
מאה קבי עפצי דקיימי בשיתא שיתא — פי' היינו אפץ שפירשנו.
<b>הערוך ערך עפץ</b>
הנהו סטראי נינהו — פי' מצד אחד הוו אילין זוזי.
<b>הערוך ערך סטרגב</b>
אתורי יהבת לי ואתית (ויהבית) [ויתבית] אמסחתא וקבילת זוזי — פי' השולחן שמוכרין עליו הבשר. פ"א, טורטני. "במאזנים ישאו יחד" (איוב ו', ב') במסחתא יטלון כחדא.
<b>הערוך ערך מסחתא</b>
<h2>דף מג:</h2>
האי מאן דאוזפיה אלפא זוזי לחבריה, ואנח ליה קתא דמגלא עילויהו — פי' יד הסכין, ויד נרגא, וחצינא, ומגלא, נקרא קתא.
<b>הערוך ערך קת</b>
<h2>דף מה.</h2>
נתתיו לך ונתתו באמפולי שלך — פי' רב מצליח נתתיו בדמי הסמיכה מלשון "ותכסהו בשמיכה" (שופטים ד', י"ח) ובלעז פרגלא, וי"א, כלי שנותן בו החנוני מעותיו ובלעז מפולו.
<b>הערוך ערך אמפולי</b>
<h2>דף מו.</h2>
אמר רב נחמן, האי מאן דנקיט מגלא ותובליא — עיי' בע' גזם.
<b>הערוך ערך תבליא</b>
אמר רב נחמן, האי מאן דנקיט מגלא ותובליא בידיה, ואמר, איזיל ואקטליה לדיקלא דפלניא, ואשתכח דקטיל ושדי, לא אמרינן דאיהו קטליה. מ"ט, עביד אינש דגזים ולא עביד, הכי נמי עביד איניש דגזים ולא עביד — פי' שמחרף ואינו עושה. "מפני אויב ומתנקם" (תהלים ח', ג') תרג' בעיל דבבא וגיזומא.
<b>הערוך ערך גזםגב</b>
<h2>דף מו:</h2>
רבא אפיק זווא דסרבלי וספרא דאגדתא מיתמי בדברים העשויים להשאיל ולהשכיר — פי' שני סרבלים.
<b>הערוך ערך זוו</b>
<h2>דף מז:</h2>
אזהרה לעוקב אחר מנאף מניין, "לא תנאף" (שמות כ', י"ד) קרי ביה לא תנאיף — פי' שמרדף והולך על עקביו ומזמן לחבירו ניאוף. פירוש אחר, מכין לו מקום ונשים לניאוף מניין שחייב, ת"ל, "לא תנאף" — לא תגרום ניאוף.
<b>הערוך ערך עקבגא</b>
ועוקב אחר מנאף — נראה כענין זה.
<b>הערוך ערך עקבגב</b>
קרב לגבי דהינא ואידהן — פי' לשמן ורד קורין דוהן ורד וכן בלשון ערבי. "הדשנה מחלב" (ישעיה ל"ד, ו') תרג' אידהנת מן תרבא. "ועפרם מחלב ידשן" — תרג' ידהין, "וחלב זבחיך לא הרויתני" (ישעיה מ"ג, כ"ד), "ושקוי לעצמותיך" (משלי ג', ח') תרג' ודוהנא לגרמיך.
<b>הערוך ערך דהן</b>
<h2>דף מח:</h2>
בשפטני עסקינן — "עם נבל ולא חכם" (דברים ל"ב, ו') תר"י עמא שפטא ולא חכימא. ס"א, בשוטים.
<b>הערוך ערך שפט</b>
<h2>דף מט:</h2>
כי משמש בד' לשונות — כבר פירשנו בערך אי.
<b>הערוך ערך כי</b>
אי, דלמא, אלא דהא — פי' כולהו צריכי דלא סגיא דלא לימא כהני לישני, דאי מתרגמינן "כי יקרא" (דברים כ"ב, ו') ארי, היה משמע דצריך לחזור אחריו ואנן מפרשינן לכשיקרא לו ולא שיחזור אחריו, להכי צריך לתרגם אי יערע. "כי תאמר בלבבך" (דברים ז', י"ז) צריך לתרגם דילמא, דאי אמרינן ארי הוי משמע דמצוה להרהר זה הדבר קמ"ל דילמא כלומר הזהר בלבבך שלא תאמר זה הדבר. "כי פתח תפתח" (דברים ט"ו, ח') הכי נמי אי הוה אמר ארי מה הוה משמע כלומר היכי מיתמר הדבר הזה "לא תקפוץ את ידך מאחיך" (דברים ט"ז, ז') מאי "כי פתח תפתח" — ארי תפתח, אדרבה אם מיפתח לא הוה קפיצה ואי קפיצה לא הוה פתיחה, אלא להכי מתרגמ' אלא מיפתח תפתח דהכי מיתמר לא תקפץ אלא מיפתח תפתח. "כי גוע אהרן" (במדבר כ', כ"ט) נמי אי הוה אמרינן ארי משמע דעדיין לא הוה מית אלא מיית והולך, להכי אמר דהא מית אהרן שכבר נסתלקו ענני הכבוד על שכבר מת אהרן.
<b>הערוך ערך אי</b>
